עקרונות ההומאופתיה
ההומאופתיה הקלאסית מבוססת על מספר עקרונות מנחים, אשר נוסחו ע"י ד"ר סמואל האנמן. החשובים שבהם הינם:
חוק הדמיון, "דומה בדומה ירפא" - חומר המסוגל לגרום להופעת סימפטומים אצל אדם בריא, עשוי לרפא את מכלול סימפטומים באדם חולה. לדוגמה - כמו שבצל מעורר דמעות ונזלת באדם בריא, הוא עשוי, כתרופה הומאופתית, "לפתוח את האף" לאדם מצונן.
עיקרון המנה המינימאלית - התרופה ההומאופתית ניתנת במנה המינימאלית הדרושה להתחלת תהליך הריפוי, למען השגת השפעה מרבית. למעשה, בתרופה ההומאופתית אין כלל חומרים כימיים, אלא רק האנרגיה של החומר המקורי ממנו היא הופקה.
עיקרון התרופה היחידה - תרופה הומאופתית יחידה עשויה במקור מחומר אחד בלבד. התרופה ממריצה את כוחות הריפוי הטבעיים האצורים באדם וגורמת לאיזון בכל המישורים. יעילות התרופה ניכרת לא רק בהיעלמות הסימפטומים, אלא גם בשיפור מהותי בתחושת החיוניות וההרגשה הכללית.
עיקרון האינדיבידואליות - הרפואה ההומאופתית, רואה את האדם כמארג של נתונים פיזיולוגיים, הרגלים ותכונות. תלונה נקודתית מהווה חלק קטן מהפסיפס שמאפיין אותו והסיבות לתלונה שונות ומשתנות מאדם לאדם. לדוגמה, אדם אחד הסובל מכאבי ראש המוחמרים בעיקר מחום השמש יקבל תרופה הומאופתית שונה לגמרי, מאדם הסובל מכאבי ראש המוחמרים בעיקר מרוח קרה ויבשה. על פי המאפיינים האינדבידואלים של כל אדם, נרקחת תרופה הומאופתית אחת מדויקת לצורך פתרון מעמיק וארוך טווח של כל אחד מהם.
